חליתי קצת, אז היה לי תירוץ הייתה לי סיבה לא לעשות הרבה ביום וחצי האחרונים. למען האמת, הפוסט הזה הוא בערך כל מה שעשיתי...
מחשבות על אופטימיות.
לפעמים אני חושבת שלאנשים מסויימים יש סיבות להיות אופטימיים, ואם לי אין את הסיבות האלה - אז מה לי ולאופטימיות...
ובכל זאת, אנשים שכביכול יש להם את כל הסיבות שבעולם שלא להיות אופטימיים, שעברו "חוויות" שיכולות באוזני אחרים (וגם בתפיסה שלהם עצמם) להישמע כמו סוג של גהינום - הם אופטימיים בצורה יוצאת מן הכלל. הם מתמודדים עם כל מה שהחיים מפילים עליהם ומאמינים ביכולת שלהם להמשיך ולעשות את זה. רק השבוע, שיחה עם מישהו כזה הזכירה לי את הצדדים החזקים שלי, את האמונה הזאת שמה שיהיה - יהיה לטובה.
אינטואיציה.
נוכחתי לדעת שוב ושוב שכדאי להקשיב לה כמה שיותר. השבוע הקשבתי לה, הקשבתי לעצמי, ואפשר להגיד שבעקיפין גרמתי לדברים לקרות, בלי ממש לדעת שככה יהיה או להתכוון לזה. אבל יותר חשוב - גם אם שום דבר לא היה קורה - רק ללכת עם האינטואיציה, זה בפני עצמו משהו שעושה לי טוב.
חדשות רעות.
שאני עוד לא ממש יודעת איך להתמודד איתן. אם כבר מדברים על אופטימיות.
מצד שני, כבר נוכחתי לדעת שעם הדברים הגדולים יותר קל לי להתמודד מאשר עם הקטנים.
I'm weird that way.
הליכות ארוכות.
סוף כל סוף, בלי להרגיש שאני מזיקה לרגל שלי.
האושר והאנרגיה שמרגישים אחרי שחוזרים מהליכה כזאת... התגעגעתי לזה.
מזל שהקיץ בשלבי סיום, ושכבר אפשר לעשות הליכות כאלה בלי למות בדרך.
שיחות עם אנשים שמבינים.
השיחות האלה האירו לי מחדש כל מיני תחושות וקשיים שלי, שאני משום מה נוטה לחשוב שהם ייחודיים לי.
הן גם הזכירו לי את הדברים שאני מאמינה בהם, שהכל אפשרי, שצריך לעשות את כל מה שאוהבים, וכל הקלישאות האלה שהן פשוט חלק ממני. גם אם לפעמים אני לא לגמרי נותנת להן מקום.
בקיצור, זה בא בזמן הנכון.
הקומיקס הזה, העלה אצלי מחשבות על השאלה הזאת - עד כמה כל דבר שאני עושה באמת חשוב בטווח הרחוק יותר? (לאו דווקא מבחינת השפעה גלובלית ושלום עולמי; אלא עד כמה זה חשוב לי, ולעתיד שאני רוצה בשביל עצמי - לא שאני יודעת איך בדיוק העתיד הזה נראה - אבל זה חלק מהעניין...)
מאחלת לכולנו שבשנה החדשה, נדע להקדיש את האנרגיות שלנו למה שבאמת חשוב ועושה לנו טוב,
ופחות לאותם דברים שגם בהווה וגם בעתיד אין להם הרבה משמעות...
זה נראה לי מספיק כדי להפוך אותה לשנה מוצלחת. (:
מחשבות על אופטימיות.
לפעמים אני חושבת שלאנשים מסויימים יש סיבות להיות אופטימיים, ואם לי אין את הסיבות האלה - אז מה לי ולאופטימיות...
ובכל זאת, אנשים שכביכול יש להם את כל הסיבות שבעולם שלא להיות אופטימיים, שעברו "חוויות" שיכולות באוזני אחרים (וגם בתפיסה שלהם עצמם) להישמע כמו סוג של גהינום - הם אופטימיים בצורה יוצאת מן הכלל. הם מתמודדים עם כל מה שהחיים מפילים עליהם ומאמינים ביכולת שלהם להמשיך ולעשות את זה. רק השבוע, שיחה עם מישהו כזה הזכירה לי את הצדדים החזקים שלי, את האמונה הזאת שמה שיהיה - יהיה לטובה.
אינטואיציה.
נוכחתי לדעת שוב ושוב שכדאי להקשיב לה כמה שיותר. השבוע הקשבתי לה, הקשבתי לעצמי, ואפשר להגיד שבעקיפין גרמתי לדברים לקרות, בלי ממש לדעת שככה יהיה או להתכוון לזה. אבל יותר חשוב - גם אם שום דבר לא היה קורה - רק ללכת עם האינטואיציה, זה בפני עצמו משהו שעושה לי טוב.
חדשות רעות.
שאני עוד לא ממש יודעת איך להתמודד איתן. אם כבר מדברים על אופטימיות.
מצד שני, כבר נוכחתי לדעת שעם הדברים הגדולים יותר קל לי להתמודד מאשר עם הקטנים.
I'm weird that way.
הליכות ארוכות.
סוף כל סוף, בלי להרגיש שאני מזיקה לרגל שלי.
האושר והאנרגיה שמרגישים אחרי שחוזרים מהליכה כזאת... התגעגעתי לזה.
מזל שהקיץ בשלבי סיום, ושכבר אפשר לעשות הליכות כאלה בלי למות בדרך.
שיחות עם אנשים שמבינים.
השיחות האלה האירו לי מחדש כל מיני תחושות וקשיים שלי, שאני משום מה נוטה לחשוב שהם ייחודיים לי.
הן גם הזכירו לי את הדברים שאני מאמינה בהם, שהכל אפשרי, שצריך לעשות את כל מה שאוהבים, וכל הקלישאות האלה שהן פשוט חלק ממני. גם אם לפעמים אני לא לגמרי נותנת להן מקום.
בקיצור, זה בא בזמן הנכון.
הקומיקס הזה, העלה אצלי מחשבות על השאלה הזאת - עד כמה כל דבר שאני עושה באמת חשוב בטווח הרחוק יותר? (לאו דווקא מבחינת השפעה גלובלית ושלום עולמי; אלא עד כמה זה חשוב לי, ולעתיד שאני רוצה בשביל עצמי - לא שאני יודעת איך בדיוק העתיד הזה נראה - אבל זה חלק מהעניין...)
מאחלת לכולנו שבשנה החדשה, נדע להקדיש את האנרגיות שלנו למה שבאמת חשוב ועושה לנו טוב,
ופחות לאותם דברים שגם בהווה וגם בעתיד אין להם הרבה משמעות...
זה נראה לי מספיק כדי להפוך אותה לשנה מוצלחת. (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה