השבוע הראשון של ספטמבר.
אוגוסט, אני לא מתלהבת ממך בכלל - והתנצלותי הכנה לכל ילידי אוגוסט.
טוב שהלכת, וחבל שלא לקחת איתך את החום המעיק הזה...
העברתי שיעור שיווה נאטה.
אני רוצה לכתוב את זה שוב.
העברתי שיעור שיווה נאטה ל-10 אנשים. נראה לי שהם נהנו (ואם לא, הם ידעו להסתיר את זה היטב...).
שיווה נאטה והדרכה, בין הדברים האהובים עליי בעולם - לגמרי שילוב מנצח.
אני שוכחת ללמוד מעצמי.
אני מבינה כל מיני דברים, בצורה כל כך בהירה והגיונית, אבל לא באמת רושמת את זה או מזכירה לעצמי להסתכל במקום שבו רשמתי את זה.
למשל, אם הייתי זוכרת שבשבוע שעבר הבנתי כמה מחשבות משפיעות עליי לעומת אירועי המציאות, זה היה נחמד. אבל אחרי שכתבתי את זה, שכחתי מזה לגמרי.
גם מזה לומדים.
שינה טובה, למשל.
אני זקוקה לזה. כשאני ישנה טוב, אני מאושרת. כשאני מרגישה לא מאוזנת, זה כנראה קשור לכמות או לאיכות של השינה שלי בלילה האחרון.
זה ככה תמיד, ועדיין אני נוטה לשכוח את זה ולישון הרבה פחות מכמה שאני צריכה. כבר שנים, כשחושבים על זה.
משהו להגיד לעצמי יותר: את לא בדיכאון, את לא חסרת אנרגיות מעתה ועד עולם, את לא מיותרת, את לא כל הדברים הרעים האלה שאת חושבת או מרגישה. את פשוט ע-י-י-פ-ה.
כיוון מסויים שאף פעם לא ממש שקלתי ברצינות, פתאום נראה כמו הדבר ההגיוני ביותר בעולם.
לכאורה זה סותר את הכיוון הכללי שלי בשנה פלוס האחרונה. אבל אני מקווה למצוא דרך לא לוותר על שום דבר, אלא לשלב (כמו במשפט שנתקלתי בו - your dream job does not exist, you must create it).
בכל מקרה, הרעיון רק נולד, אבל כבר דיי מלהיב אותי.
דבר ממש מעצבן, אבל לא ממש מפתיע, קרה לי שוב.
בפעמים הקודמות, פשוט עבדתי על לנסות להרגיע את עצמי, ואז שכחתי מזה לגמרי.
הפעם אמרתי לעצמי, שאני לא הולכת לשכוח את זה כאילו זה לא קרה, כמו בפעמים הקודמות.
אני רוצה להסתכל, לחשוב, להתעמק, לנסות להבין למה.
זה נראה לי חשוב ואולי מקושר באיזושהי דרך לעוד נושאים חשובים.
הרבה מחשבות ורגשות ופחדים.
לא שזה חדש.
אבל פתאום הכל חזק יותר וצלול יותר ואני מצליחה קצת יותר להבין את עצמי.
כנראה שאני גם מנסה קצת יותר, משתדלת באמת להיות עם עצמי גם במקומות הקשים יותר. דברים שהכבידו, מכבידים פחות ואני מצליחה להנות מהם יותר.
אני מרגישה שקורים דברים חשובים, ומה שהיה נראה מיותר - מתחיל לקבל צורה.
לאט לאט.
אוגוסט, אני לא מתלהבת ממך בכלל - והתנצלותי הכנה לכל ילידי אוגוסט.
טוב שהלכת, וחבל שלא לקחת איתך את החום המעיק הזה...
העברתי שיעור שיווה נאטה.
אני רוצה לכתוב את זה שוב.
העברתי שיעור שיווה נאטה ל-10 אנשים. נראה לי שהם נהנו (ואם לא, הם ידעו להסתיר את זה היטב...).
שיווה נאטה והדרכה, בין הדברים האהובים עליי בעולם - לגמרי שילוב מנצח.
אני שוכחת ללמוד מעצמי.
אני מבינה כל מיני דברים, בצורה כל כך בהירה והגיונית, אבל לא באמת רושמת את זה או מזכירה לעצמי להסתכל במקום שבו רשמתי את זה.
למשל, אם הייתי זוכרת שבשבוע שעבר הבנתי כמה מחשבות משפיעות עליי לעומת אירועי המציאות, זה היה נחמד. אבל אחרי שכתבתי את זה, שכחתי מזה לגמרי.
גם מזה לומדים.
שינה טובה, למשל.
אני זקוקה לזה. כשאני ישנה טוב, אני מאושרת. כשאני מרגישה לא מאוזנת, זה כנראה קשור לכמות או לאיכות של השינה שלי בלילה האחרון.
זה ככה תמיד, ועדיין אני נוטה לשכוח את זה ולישון הרבה פחות מכמה שאני צריכה. כבר שנים, כשחושבים על זה.
משהו להגיד לעצמי יותר: את לא בדיכאון, את לא חסרת אנרגיות מעתה ועד עולם, את לא מיותרת, את לא כל הדברים הרעים האלה שאת חושבת או מרגישה. את פשוט ע-י-י-פ-ה.
כיוון מסויים שאף פעם לא ממש שקלתי ברצינות, פתאום נראה כמו הדבר ההגיוני ביותר בעולם.
לכאורה זה סותר את הכיוון הכללי שלי בשנה פלוס האחרונה. אבל אני מקווה למצוא דרך לא לוותר על שום דבר, אלא לשלב (כמו במשפט שנתקלתי בו - your dream job does not exist, you must create it).
בכל מקרה, הרעיון רק נולד, אבל כבר דיי מלהיב אותי.
דבר ממש מעצבן, אבל לא ממש מפתיע, קרה לי שוב.
בפעמים הקודמות, פשוט עבדתי על לנסות להרגיע את עצמי, ואז שכחתי מזה לגמרי.
הפעם אמרתי לעצמי, שאני לא הולכת לשכוח את זה כאילו זה לא קרה, כמו בפעמים הקודמות.
אני רוצה להסתכל, לחשוב, להתעמק, לנסות להבין למה.
זה נראה לי חשוב ואולי מקושר באיזושהי דרך לעוד נושאים חשובים.
הרבה מחשבות ורגשות ופחדים.
לא שזה חדש.
אבל פתאום הכל חזק יותר וצלול יותר ואני מצליחה קצת יותר להבין את עצמי.
כנראה שאני גם מנסה קצת יותר, משתדלת באמת להיות עם עצמי גם במקומות הקשים יותר. דברים שהכבידו, מכבידים פחות ואני מצליחה להנות מהם יותר.
אני מרגישה שקורים דברים חשובים, ומה שהיה נראה מיותר - מתחיל לקבל צורה.
לאט לאט.
3>
השבמחק