קראתי פעם בבלוג של חווי על תרגיל כזה - לחשוב, אם הייתי יכולה לחיות חמש פעמים - כמו חמישה גלגולים בלתי תלויים כאלה - מה הייתי בוחרת לעשות בכל גלגול. בלי לחשוב איך זה הגיוני, איך אפשר לפרנס את עצמי בעזרת העיסוק הזה - פשוט לחשוב מה היית רוצה לעשות, למה הייתי רוצה להקדיש כל גלגול.
המחשבה המתבקשת היא שאני עדיין לא בטוחה מה לעשות עם החיים האלה, שניתנים לי פעם אחת. אז למה שאני אדע איך לחיות חמש פעמים? זאת בדיוק אחת הסתירות הפנימיות שלי. אני לא רוצה כלום ורוצה את הכל. רוצה להיות עם אנשים ורוצה שיעזבו אותי בשקט. מרגישה שאני לא מוצאת אפילו דרך אחת שמרגישה לי לגמרי נכונה, ומצד שני, חושבת בכל יום על חמש דרכים שונות - לכל הפחות - שהייתי רוצה ללכת בהן. אבל אי אפשר ללכת בכולן ביחד, וזה מחזיר אותי לנקודה שבה אין לי מושג מה יהיה הצעד שאחרי הצעד הבא.
המחשבה המתבקשת היא שאני עדיין לא בטוחה מה לעשות עם החיים האלה, שניתנים לי פעם אחת. אז למה שאני אדע איך לחיות חמש פעמים? זאת בדיוק אחת הסתירות הפנימיות שלי. אני לא רוצה כלום ורוצה את הכל. רוצה להיות עם אנשים ורוצה שיעזבו אותי בשקט. מרגישה שאני לא מוצאת אפילו דרך אחת שמרגישה לי לגמרי נכונה, ומצד שני, חושבת בכל יום על חמש דרכים שונות - לכל הפחות - שהייתי רוצה ללכת בהן. אבל אי אפשר ללכת בכולן ביחד, וזה מחזיר אותי לנקודה שבה אין לי מושג מה יהיה הצעד שאחרי הצעד הבא.
אז מה הייתי עושה, אם הייתי חיה חמש פעמים?
הייתי כותבת. כל הזמן. הייתי מנסה לעשות הכל כדי לפרסם את הדברים שאני כותבת. הייתי קוראת הרבה, כדי להעשיר את הכתיבה שלי, ואז הייתי כותבת עוד. הייתי שולחת את היצירות שלי לכל הוצאה אפשרית. החיים שלי היו סובבים סביב הכתיבה, ומה שלא היה עוזר לכתיבה, לא היה רלוונטי. בגלגול הזה, הייתי סופרת.
בגלגול השני, הייתי שחקנית. הייתי הולכת לחוגי תיאטרון ולסדנאות תיאטרון. הייתי מפתחת את עצמי מהבחינה הזאת, משתתפת בהפקות, החיים שלי היו מורכבים מדמויות, מסצינות, מדיאלוגים. הייתי הופכת לאנשים שלא הייתי מעולם, נותנת לעצמי משמעות חדשה על הבמה. הייתי מגשימה על הבמה, או מול המצלמה, את כל מה שאף פעם לא הגשמתי בחיים האישיים שלי.
בגלגול השלישי, הייתי פשוט מטיילת בעולם, נודדת ממקום למקום. היה לי בלוג כזה, שהייתי מפרסמת בו תמונות וסיפורים מהמסעות שלי. הייתי מגיעה לעיר או עיירה חדשה בכל שבוע, שבועיים, חודש. הייתי מתארחת אצל משפחות מקומיות, הייתי מכירה עוד ועוד אנשים מכל העולם. הייתי מגיעה מדי פעם לגיחות בארץ, או במקומות אחרים שיש לי בהם חברים ומשפחה. ואז הייתי ממשיכה לטייל.
בגלגול הרביעי, הייתי קלייר, אישתו של הנוסע בזמן. היה לי סטודיו שהייתי יוצרת בו יצירות אמנות ענקיות מעיסת נייר. אולי גם מחימר, מזכוכית, מבד, ציורים ענקיים. הייתי ממלאת בלונים בצבעים וזורקת אותם על הקירות והרצפה והתקרה. הייתי מוצאת תלמידים ונותנת גם להם לזרוק בלונים על קירות. אוקיי, אולי לא לגמרי הייתי קלייר. אבל הייתי אמנית. וגם הייתי נשואה להנרי דטאמבל. :)
בגלגול החמישי, הייתי בתחום הטיפול הנפשי. הייתי טועמת מהכל, עובדת עם שלל אוכלוסיות בשלל כלים, אולי דרך פסיכולוגיה, אולי דרך עבודה סוציאלית, בשילוב של הבעה ויצירה ובערך כל מילה שנגמרת ב"תרפיה", הייתי מטפלת אחד על אחד וגם מנחה קבוצות וסדנאות.
הגלגול החמישי הוא אולי הכי קרוב למה שאני באמת רואה את עצמי עושה כרגע - וכשאני אומרת כרגע אני מתכוונת לרגע הזה ממש, זה יכול להשתנות תוך דקות - ואולי בגלל זה הכי קשה לי לכתוב עליו - כי פה אני באמת מתחילה לחשוב, איך בדיוק אני גורמת לדבר הזה לקרות. איך אני גם הופכת למטפלת מקצועית וגם מפתחת שיטה יצירתית ומנחה סדנאות קבוצתיות שגורמות לאנשים לצאת עם תובנות וגם עושה את כל זה עם אוכלוסיות מגוונות, והאם זה בכלל מה שאני רוצה לעשות?
אבל כך או כך, לכתוב על זה גורם לי להבין שאני לא מסוגלת לוותר על אף גלגול. אני לא יכולה לבחור ביניהם, כי לוותר על כל אחד מהדברים האלה יהיה לוותר על חלק מעצמי. כנראה שאני לא אעשה את כל חמשת הדברים האלה בפול טיים (ואולי גם לא אתחתן עם הנרי), אבל אם משהו בוער בי מספיק כדי לדמיין שהייתי מקדישה לזה חיים שלמים, כנראה שזה נושא חשוב מספיק כדי להקדיש לו גם חלק מהחיים האלה.
מה הייתם עושים, אם היו ניתנים לכם חמישה גלגולים?
בגלגול השני, הייתי שחקנית. הייתי הולכת לחוגי תיאטרון ולסדנאות תיאטרון. הייתי מפתחת את עצמי מהבחינה הזאת, משתתפת בהפקות, החיים שלי היו מורכבים מדמויות, מסצינות, מדיאלוגים. הייתי הופכת לאנשים שלא הייתי מעולם, נותנת לעצמי משמעות חדשה על הבמה. הייתי מגשימה על הבמה, או מול המצלמה, את כל מה שאף פעם לא הגשמתי בחיים האישיים שלי.
בגלגול השלישי, הייתי פשוט מטיילת בעולם, נודדת ממקום למקום. היה לי בלוג כזה, שהייתי מפרסמת בו תמונות וסיפורים מהמסעות שלי. הייתי מגיעה לעיר או עיירה חדשה בכל שבוע, שבועיים, חודש. הייתי מתארחת אצל משפחות מקומיות, הייתי מכירה עוד ועוד אנשים מכל העולם. הייתי מגיעה מדי פעם לגיחות בארץ, או במקומות אחרים שיש לי בהם חברים ומשפחה. ואז הייתי ממשיכה לטייל.
בגלגול הרביעי, הייתי קלייר, אישתו של הנוסע בזמן. היה לי סטודיו שהייתי יוצרת בו יצירות אמנות ענקיות מעיסת נייר. אולי גם מחימר, מזכוכית, מבד, ציורים ענקיים. הייתי ממלאת בלונים בצבעים וזורקת אותם על הקירות והרצפה והתקרה. הייתי מוצאת תלמידים ונותנת גם להם לזרוק בלונים על קירות. אוקיי, אולי לא לגמרי הייתי קלייר. אבל הייתי אמנית. וגם הייתי נשואה להנרי דטאמבל. :)
בגלגול החמישי, הייתי בתחום הטיפול הנפשי. הייתי טועמת מהכל, עובדת עם שלל אוכלוסיות בשלל כלים, אולי דרך פסיכולוגיה, אולי דרך עבודה סוציאלית, בשילוב של הבעה ויצירה ובערך כל מילה שנגמרת ב"תרפיה", הייתי מטפלת אחד על אחד וגם מנחה קבוצות וסדנאות.
הגלגול החמישי הוא אולי הכי קרוב למה שאני באמת רואה את עצמי עושה כרגע - וכשאני אומרת כרגע אני מתכוונת לרגע הזה ממש, זה יכול להשתנות תוך דקות - ואולי בגלל זה הכי קשה לי לכתוב עליו - כי פה אני באמת מתחילה לחשוב, איך בדיוק אני גורמת לדבר הזה לקרות. איך אני גם הופכת למטפלת מקצועית וגם מפתחת שיטה יצירתית ומנחה סדנאות קבוצתיות שגורמות לאנשים לצאת עם תובנות וגם עושה את כל זה עם אוכלוסיות מגוונות, והאם זה בכלל מה שאני רוצה לעשות?
אבל כך או כך, לכתוב על זה גורם לי להבין שאני לא מסוגלת לוותר על אף גלגול. אני לא יכולה לבחור ביניהם, כי לוותר על כל אחד מהדברים האלה יהיה לוותר על חלק מעצמי. כנראה שאני לא אעשה את כל חמשת הדברים האלה בפול טיים (ואולי גם לא אתחתן עם הנרי), אבל אם משהו בוער בי מספיק כדי לדמיין שהייתי מקדישה לזה חיים שלמים, כנראה שזה נושא חשוב מספיק כדי להקדיש לו גם חלק מהחיים האלה.
מה הייתם עושים, אם היו ניתנים לכם חמישה גלגולים?
אני ממש אוהבת את הדרך שבא את כותבת ומבטאת מחשבות שאני נשבעת, רצות לי כל היום בראש ועושות לי בלאגן שלם! יש לך כשרון, וחמישה גלגולי חיים לא יצליחו לנצל אותו עד סופו. מאחלת לך שתהיי גם מטפלת, גם אמנית, גם שחקנית, גם טיילנית וגם כותבת מוכשרת, והכל בגלגול הזה. המון אהבה!
השבמחק